כלי תודעה כתמיכה ביציאה ממצבי הצפה ומועקה 

יותר ויותר אנשים מודעים, ערים למתרחש בתוכם, מסתובבים בינינו – השאלה שעולה האם איכות חייהם בהכרח טובה יותר, האם הם מאושרים יותר?

זהו שלא.

הסיבה לכך אינה נעוצה ברמת המודעות שלהם אלא בקושי לנוע רגשית, במצבים של הצפה (עצב, דאגה, כעס, ייאוש...) אל מצב של רגיעה.

בעוד שהמצב התודעתי, המצב המודע הוא מצב בו אנו יכולים להתבונן על תופעות פנימיות וחיצוניות מנקודת מבט נוכחת. כלומר במצב תודעתי בו תשומת הלב שלנו מסוגלת לנוע בקלות בין מחשבות שונות, בין מצבים שונים ואפילו לשים לב שמתחיל להופיע רגש  בין עם הוא שמחה לבין אם הוא עצב או כעס. מהרגע שהרגש מתחיל להציף את העולם הפנימי, יכולת התנועה למצב תודעתי שונה הולכת ופוחתת, הולכת ונעשית כבדה יותר ויותר. תחושה של כבדות מתפשטת בגוף, לעיתים מורגשת בגוף מועקה ותשומת הלב נודדת שוב ושוב, כמו מחוג שעון מקולקל, אל אותה מועקה. ככל שמשך תחושה זו מתארך סיכוי סביר שהרגשות יתעצמו, כיוון שמתחיל להצטרף ייאוש  שמגביר את תחושת המועקה ויוצר סוג של "כדור שלג" רגשי.

ככל שחולף הזמן הקושי לצאת מאותו "כדור השלג" גדל (כמו מכונית שמתחפרת עוד ועוד בבוץ).

אך היכולת לצאת מה"בוץ", מאותה מועקה היא יכולת נרכשת!

קיימים כלי תודעה רבים שמאפשרים להעתיק את תשומת הלב מה"בוץ" הממכר, מאותו עיסוק וחיטוט פנימי. כל ניסיון להעתקת תשומת הלב מאותה מועקה, מחזק בתוך המרחב הפנימי עוגן ליציאה.

אחת הדרכים הבסיסיות ליציאה מה"בוץ" היא למצוא מקום נוח / שקט, אחר מהשגרה בה נמצאים, ופשוט לנשום ולנסות להיות עם תשומת הלב שוב ושוב בתהליך הנשימה.

דמיון מונחה והתמקדות מאפשרים לחזור ולייצר נקודת מבט נוכחת, לשוב ולחזור לתפקוד ללא אותה מועקה בעזרת דימויים, סמלים ומקומות בתודעה ובגוף שיהוו מפלט מוגן ובטוח ליציאה מאותה מועקה.

בדמיון מונחה נפנה פנימה עם השאלה מה יהיה עבורי דימוי למקום בטוח / רגוע / מנחם / שמח... ונחכה לדימוי שיסמל את התחושה אליה אנו שואפים, תרגיל כזה ניתן לעשות לבד.

אפשרות נוספת היא ליצור דימוי למועקה וליצור איתו דיאלוג, שמטרתו להבין את הרגש שעולה ממקום אחר, אמפתי יותר, רך ואולי אפילו מקבל, עבודה כזו תעשה בשעת מפגש טיפולי.

בהתמקדות נחפש בגוף תחושה או מקום  ולו הקטן ביותר, שבהם נחוש רגיעה, נינוחות בטחון וניתן לתשומת הלב לנוח שם כמה זמן שיתאפשר, נשים לב לתחושות שם ולמה שקורה לשאר הגוף כשתשומת הלב שם.

אפשרות נוספת שההתמקדות מביאה, לפנות אל המועקה ממקום מקשיב, סבלני ואמפטי ולבדוק מה היא צריכה כרגע. בדיקה זו מאפשרת הרבה פעמים הקלה רגשית וגופנית כאחד.

 עשייה כזו מחברת למשאב שמאפשר לנוע מאזור המועקה הרגשית לאזור התודעה הרכה יותר ונינוחה יותר. תרגול של משאבים בונה עם הזמן, בו זמנית ארגז כלים המאפשר בעת הצורך לחלץ אותנו מה"בוץ" וכן נוכחות אמפטית כלפני המתרחש בעולם הפנימי שמאפשרת חוסן ומקצרת ומקטינה משמעותית את הסבל שמביאה המועקה